ICO: מעבר מ"חברות חלום" ל"חברות מוצר"

גיוס כספים באמצעות ICO (Initial Coin Offering) הופך מיום ליום לתופעה משמעותית בעולם הקריפטו - סטארטאפים. תופעה זו חוצת גבולות וסוחפת יזמים וחברות ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט. 

מראשיתה של התופעה (ואף בימים אלו) ניתן לראות כי מיזמים רבים מבקשים לגייס כספים על בסיס הצגת חלום או רעיון (בלבד) והבטחה (לא מחייבת) לפיתוח קוד, פרוטוקול, תוכנה, אפליקציה, זירה אינטרנטית או כל פרויקט אחר (ובקיצור, "מוצר/ים") אשר יתבססו בדרך כלל על טכנולוגית בלוקצ'יין וישרתו את רעיון הביזור (Decentralization). בהתאם, כספי הגיוס ישמשו לפיתוח המוצר והשירותים המובטחים, ובתמורה יוקצו למשתתפים ב-ICO מטבעות קריפטוגרפיים ייעודיים אשר יקנו זכות לכניסה אל או שימוש במוצר, אם וכאשר יפותח. מנגד, קהילות הבלוקצ'יין והקריפטו בוחנות את הרעיון המובא לפתחן ומחליטות האם לתרום למיזם ולהשתתף בגיוס הכספים, בין השאר, על בסיס מוניטין הצוות, איכות הרעיון והפוטנציאל הגלום בו.

בעת האחרונה, לאחר שקבלנו פניות רבות מלקוחות השוקלים לבצע השקתICO , ולאחר בחינה של פרויקטים אשר עתידים לבצעICO , אנו עדים למגמה חדשה. 

על פי מגמה זו, חלום או רעיון, גם אם הם בעלי פוטנציאל גבוה, גם אם הם מגובים בצוות מקצועי, כבר אינם חזות הכל. המגמה החדשה היא הצגת מוצר מוחשי (ברמת פיתוח כזו או אחרת), בטרם גיוס הכספים ב-ICO. 

לדעתנו, ניתן להסביר את המגמה החדשה והחתירה להצגת מוצר כתנאי מקדמי לביצוע ICO, במספר סיבות. 

ראשית, עד היום, הרוב המוחלט של המיזמים שגייסו כספים באמצעות ICO  טרם השיקו מוצר מוגמר, ובהתאם המטבע שהונפק איבד ערך רב. עובדה זו הולידה חששות כי במקרים רבים ICO הינו תרמית של המייסדים (scam), אשר הזרימו את כספי הגיוס לכיסם, תוך שהם מתכסים בתירוץ כי כספי הגיוס "נשרפו" בפיתוח מוצר, אשר בסופו של דבר כשל, ומבלי שיש להם אחריות (משפטית) כלפי המשתתפים בגיוס. 

שנית, קהילות הבלוקצ'יין והמשתתפים השונים ב-ICO מבצעות לבדן בדיקת נאותות ביחס לפרויקט ה-ICO, וקיומו של מוצר מוחשי (להבדיל מרעיון או חלום) מקלים על ניתוח הפרויקט ובהתאם על קבלת החלטה מושכלת אם לרכוש את מטבעות הפרויקט.

שלישית, האינפלציה הגואה של מיזמים המבקשים לגייס כסף באמצעות ICO, מאלצת יזמים וחברות להתבלט יותר ויותר אל מול עמיתיהם, לעבוד קשה יותר ולהציג לקהילות הבלוקצ'יין ולמשתתפים הפוטנציאלים בגיוס את יתרונות הפרויקט שלהם מול המתחרים. הצגת מוצר אמיתי ועובד בשלב המקדמי, טרם גיוס הכספים, עשוי להקנות יתרון תחרותי משמעותי. 

רביעית, פיתוח מוצר כרוך בהשקעה ניכרת של זמן וכספים, ועל כן הוא מהווה איתות חיובי למשתתפים הפוטנציאליים ב-ICO על רצינות הפרויקט והיזמים, על כך שהאחרונים (או גורמים אחרים שממנים אותם, למשל ב-pre sale) כבר היו מוכנים לסכן את זמנם ומשאביהם, ולא רק את אלה של משתתפי ה-ICO.  

חמישית, מעבר ליתרונות המסחריים והשיווקיים הברורים שיש בהצגת מוצר קיים בשלב הטרום ICO (ראו לעיל), הרי שהנפקת מטבעות קריפטוגרפים למוצר קיים עשויה (בתנאים הנכונים) לצמצם את הסיכונים המשפטיים הרבים בנוגע ל-ICO, מודל הנמצא כיום ברמת אי ודאות גבוהה לאור חוסר בהירות רגולטורית, לרבות בהיבטים של דיני ניירות ערך, מיסוי מקומי ובינלאומי וסוגיות איסור הלבנת הון ומימון טרור (AML ו- KYC). 

לצד יתרונותיה, מגמת המעבר מ"חברות חלום" ל"חברות מוצר", טומנת בחובה אתגרים מסחריים וטכנולוגיים רבים, כמו גם עלויות. 

ראשית, במקרים רבים, חברות בעלות מוצר בטרם ה-ICO, הן כאלה אשר מוצריהן אינם מבוססים במקור על בלוקצי'יין, ולכן בטרם ה-ICO הן נדרשות לבצע את ההתאמות הנדרשות למוצרים הקיימים שלהם, דבר שאינו מיידי ומצריך גיוס אנשי מקצוע, השקעת כספים ולעתים התאמות משמעותיות במוצר, למשל הפיכתו ל-open source או ביזור יכולות השליטה והניהול שלו והפקדתם בידי הקהילה והכורים((miners. 

שנית, באותם מקרים בהם המוצר הקיים משתנה בטרם ה-ICO רק במובן זה שהוא הופך להיות מבוסס בלוקצ'יין, אזי,  ככל שאין צידוק אמיתי לשימוש בבלוקצ'יין באותו מוצר, הדבר עשוי להתפרש כניסיון בלתי הוגן להשתמש במסווה של טכנולוגיית בלוקצ'יין אך ורק לצורך גיוס הכספים ב-ICO, אשר היסטורית מבוסס על חברות ופרויקטים מתחום הבלוקצ'יין. 

שלישית, חברות בעלות מוצר, בדרך כלל מימנו את פיתוחו באמצעות סבב גיוס קודם. כלומר, יש לחברות אלו משקיעים, למשל אנג'לים וקרנות הון סיכון. נציגי המשקיעים במקרים רבים מכהנים כחברי דירקטוריון באותן חברות. אותן חברות צריכות לשכנע את המשקיעים הקודמים ואת נציגיהם בדירקטוריון כי האסטרטגיה של גיוס ב-ICO הינה ראויה, בשים לב לסיכונים המסחריים והמשפטיים בכניסה למהלך שכזה, החששות הנוגעות למוניטין של ICO (למשל בשל מקרי ה-scam בעבר וחוסר הניסיון הכללי בהתמודדות עם ICO המעלה מטיבו חששות) והאפשרות להמשיך ולפתח את עסקי החברה ולבצע גיוסים או מכירה בהמשך הדרך. 

רביעית, במקרה של חברות מוצר קיים, אשר מומנו על ידי משקיעים מתוחכמים בעבר, למשל קרנות הון סיכון, תעלה השאלה מדוע המשקיעים המתוחכמים (הקיימים או פוטנציאלים), שמכירים היטב את החברה ושאמורים להיות בעלי יכולת מקצועית לשפוט את סיכויי הצלחת החברה, לא משקיעים מחדש בחברה, ואולי העדר נכונות להשקעה – היא הסיבה לכך שהחברה פנתה לאפיק ה-ICO; לכן, יהיה על אותן חברות להתכונן מבעוד מועד לתהיות מסוג זה ולהציג את ההסברים המתאימים. 

חמישית, חברות ומייסדים המבקשים לפתח מוצר בטרם ביצוע ICO, ואשר לא הצליחו לבצע גיוס באפיק מסורתי (למשל אנג'ל או קרן הון סיכון), עומדים בפני סיכון מימוני גבוה. כדי לממן את פיתוח המוצר ותהליך ה-ICO, מהלך שעשוי להיכשל, הם עלולים לסכן את כספם (ולעתים גם את משרתם, אותם ינטשו לצורך קידום המוצר וה-ICO), או לבצע פשרות מרחיקות לכת אל מול "כרישים" שיסכימו לספק מימון בתמורה לתנאים דרקוניים, בדמות הנחת משמעותית על המטבעות שיונפקו (ו/או אקוויטי בחברה, ולעתים גם החזר חוב בתנאים קשים). זאת, בניגוד לחבריהם, אשר עד עתה הצליחו לגייס כספים ב-ICO, אך ורק על בסיס רעיון טוב, אתר אינטרנט, white paper ו-roadshow איכותיים, שחייבו עלויות נמוכות בהשוואה לעלויות של פיתוח מוצר (טרם ICO).

שישית, חברות עם מוצר קיים יידרשו לפעול למניעת נטישה של משתמשים קיימים (למשל כאלה שאינם בקיאים ו/או חסרי נגישות לעולם הקריפטו) ומתן תמריצים להמשך שימוש במוצר החברה במצב העולם שלאחר ביצוע ICO. לדוגמא: שינוי אפליקציה אגב ICO, בדרך של הפיכת מנגנון התשלומים בה למבוסס מטבע קריפטו בלבד, עלול להדיר משתמשים קודמים באפליקציה (שאינם מכירים או רוצים להשתמש בקריפטו). לכן, בד"כ אנו רואים כי השינויים אינם חד ערכיים, ובהתאם מתאפשר שימוש גם במטבעות קריפטו וגם פיאט.  

לסיכום, ככל שהיזמים והחברות יתנו מענה הולם לאתגרים המסחריים והטכנולגיים הכרוכים בהשקת מוצר מוגמר טרם ICO,  נראה כי מגמת המעבר מ"חברות חלום" ל"חברות מוצר" תצמצם סיכונים מסויימים הקיימים בשוק ה-ICO, תגרום להגדלת היקפי ואיכות חברות ה-ICO, ואולי אף תעלה את רמת האמון של השוק בגיוסי ICO, באופן בו יותר משקיעים ויותר חברות יצטרפו לעולם חדש זה.